אחריות חברתית

לא תודה, אל תחגגו לי את יום האישה!

יום האישה החל כאירוע פוליטי אך עם השנים איבד את אופיו הפוליטי-חברתי והפך למפגן שוביניסטי שמלטף לנו את האגו פעם בשנה ומעניק לנו מתנות ותפנוקים בצירוף ברכה נחמדה על כמה אנחנו מועילות וטובות ונהדרות וחשובות. מה עושים כדי לשנות?

כמדי שנה ביום התשיעי לחודש השלישי נערכים ברחבי עולם לחגוג את היום המיוחד עבורן. החנויות מתמלאות מתנות וורודות ואדומות, זרי פרחים, שוקולדים איכותיים ולבבות בצלופאנים שנארזו לכבודן, דובוני פרווה חמודים ושומו שמיים אם יעזו הגברים יוכלו לרכוש גם לאנז'רי נועזים למושא אהבתם.
יום האישה הבינלאומי הרשמי צוין לראשונה בארצות הברית ביום 28 בפברואר 1909 והוא נועד לציין שביתה של איגוד הנשים הפועלות שהתקיימה שנה קודם, יש הטוענים כי זו נערכה לזכר התקוממות נשים שאירעה חמישים שנה לפני כן כאשר פועלות בניו יורק הפגינו במחאה על תנאי העסקתן הקשים ושכרן הנמוך של נשים. במשך עשרות שנים התקיימו בגוש הקומוניסטי אירועים לציון תרומתן של הנשים בבניית המולדת, בהשתתפותן במלחמות, גבורתן ועשייתן בחזית ובעורף, וכן לציון תרומתן לחיזוק הידידות בין העמים ומאבקן למען שלום. עד היום במדינות רבות מצוין יום האישה באמצעות כנסים, עצרות, מצעדים ואירועי זיכרון לציון נשים פורצות דרך להן היתה תרומה בולטת במאבק לשוויון זכויות.
בישראל הוקמה "הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי" הפועלת לטובת ייצוג מאוזן בתחומי החינוך, המעמד האישי, הקטנת פערים בתחומי הכלכלה ובשוק העבודה, כמו כן נועדה למנוע אפליית נשים ולפעול למניעת אלימות נגד נשים. הקמת הוועדה לקידום מעמד האישה היא אבן דרך חשובה ואף קריטית בפעילות למען נשים בישראל דווקא משום שלצד זה אנו עדים בשנים האחרונות לנסיגה ביחסם של גופים ממלכתיים לנשים הנמצאות במרחב הציבורי שלהם כמו מערכת הביטחון, מערכת החינוך, מערכת הבריאות, כנסים ואירועים רבי משתתפים ופעילות שוטפת אחרת. הממשלה, שבשתיקתה תומכת במדיניות ובפעילות של גופים שמרניים פונדמנטליסטיים, יוצרת בלבול גדול באוכלוסייה מאחר ויוזמותיה בקידום מעמד האישה מתנגשות עם לכאורה תמיכה סמויה בדיכוי מעמד הנשים שבאינספור מחקרים הוכיח כי מזיק למדינה בכל מישור אפשרי- כלכלי, חינוכי, התפתחותי. כפועל יוצא, המדיניות הסלחנית של הממשלה כלפי ארגונים הפועלים נגד נשים במרחב הציבורי הופכת ל"מפגן תמיכה סמוי" ומדרדרת מדינה שלמה שאוכלוסייתה, הנושאת עיניה למנהיגיה, בטפטופים קטנים יוצרת דפוס חיקוי המחלחל וגורם לשינוי תפיסה כולל. רגע לפני בחירות עלינו לזעוק ולהאיר באור חזק על 'קשר השתיקה'. הממשלה חייבת להתעשת ולהחזיר לנשים את עצמאותן במרחב הציבורי, את החופש להיות ככל אדם ולהתיר כבלים של תפיסות שמרניות חשוכות כי רק משם ניתן לצמוח ולהצמיח, ללמוד ולסייע, לגדול ולהשפיע.
יום האישה החל כאירוע פוליטי אך עם השנים, בעיקר בעולם המערבי, איבד את אופיו הפוליטי-חברתי והפך למפגן שוביניסטי שמלטף לנו את האגו פעם בשנה ומעניק לנו מתנות ותפנוקים בצירוף ברכה נחמדה על כמה אנחנו מועילות וטובות ונהדרות וחשובות. לחגוג את יום האישה משמעו לחכות לאישור של פעם בשנה שאני טובה במה שאני עושה וביום למחרת לחזור להיות אותה אישה, אותה עובדת, אותה אימא, אותה מנהלת, אותה מפקדת שרואים אותה כמובן מאליה ולא מייחסים חשיבות לעשייתה ולתרומתה היומיומית שייתכן ומשמעותית משאר החברים בסביבתה.
ומילה אחת על האחריות שלנו הנשים בכל היום הנשי המפנק הזה- ארשה לעצמי להניח כי את רובנו גידלו בצל קידוש הצניעות והענווה, חונכנו להצניע את הדברים הטובים שעשינו, לשמור לעצמנו את תרומתנו להצלחות שהשגנו לבד או כחלק מקבוצה. מאידך את הדברים הפחות טובים הזכירו לנו היטב והטיחו בפנינו, לעתים הענישו ואף הבישו. את הכל עשו למעננו באהבה ומתוך רצון לחנך אותנו לטוב ביותר כשעשו עבורנו את הכי טוב שידעו, וזה מה שידעו. כך היו בשנים עברו וחלק מזה הושרש בנו עד היום, גם היום. "ילדה צריכה להיות צנועה, ילד צריך להיות 'גבר!' ". זה התחיל בחינוך אך יכול להתחלף בשינוי תפיסה ואימון: כשם שכל אדם המעריך את עשייתו ומציין אותה יום יום בתהליך השוטף של עבודתו, כך עלינו לצאת מתפיסת הצניעות שלמדנו בילדותנו, להאיר ולשתף את הצלחותינו לסביבה שלנו ובעיקר לנו. זו הדרך היחידה שנצליח להעצים את יכולותינו ולהתקדם בכל תחום בחיינו, ואז, רק אז, נוכל לחגוג יום יום את היותנו!

נכתב על ידי: שרית שגב, מרצה לכלכלה התנהגותית ארגונית וניהול בזמן החדש.

ערבות הדדית או התערבות קבלית

ערבות הדדית או התערבות קבליתערבות הדדית או התערבות קבלית?

לפני מספר שבועות הוצמד אל דלת ביתי מגנט בצורת לב כחול על הכיתוב ""חג שמח מתנועת הערבות". בהחלט מצא חן בעיני שהמושג "ערבות" תפס מקום כלשהו באווירה החברתית. הרי כולנו מאמינים כי ערבות חברתית עשוייה לשפר להפליא את השיח בכל קצוות הקשת החברתית ובהמשך גם הפוליטית וכפועל יוצא- ניראה אחרת בעיני עצמנו כפרט, בעיני עצמנו כחברה ובעיני העולם כמדינה הדואגת לאזרחיה.  כאדם סקרן, מיד פניתי לחפש מידע ברשת ולברר מה ובעיקר מי עומד מאחורי אותה סיסמה. הגעתי לאתר של "תנועת הערבות" וקראתי בעיון ובעניין. אכן מעניין האתר הזה שלהם המציג הסבר נאה על האידיאולוגיה שלהם בנושאי חינוך, כלכלה, חברה, נשים, משפחה ועוד. לתנועה יש רשימת ספרים שהוציאה, חוברות רבעוניות, עלונים, מוסיקה, אירועים חברתיים כמו "שולחנות עגולים" ומה לא. בהחלט תנועה מסודרת ומכובדת שיכולה להוות דוגמה לארגוני ענק כיצד מתנהלים נכונה.

היום בבוקר המתין על מפתן דלתי עיתון התנועה. צבעוני, גדול ומרשים. קראתי את דברי הכותבים ושמחתי, באמת ששמחתי לראות את ההתעוררות הזאת אצלי במדינה (ונאמר "הללוייה!"). אפילו חשבתי לברר באילו תחומים ניתן להתנדב…  וכשסקרן מסתקרן הוא לא מסתפק במה שרואים בעיניים….הוא חייב לחטט בקרביים…. חומר. עוד חומר. חיפשתי וחיפשתי ונברתי וקישרתי והגעתי למה שבתוך תוכי מראש "הרחתי". בתחושה חיפשתי לדעת מי עומד מאחורי התנועה הא-פוליטית, ההיגיון אמר כי חייבת להיות מעורבות פוליטית שהרי מזמן הפסקתי להאמין שפוליטיקה לא בהכרח מעורבת בכל דבר, אך בסופו של דבר התבהרה התמונה כי התנועה עומדת בחסותו של ארגון "קבלה לעם" בראשותו של הרב ד"ר מיכאל ליייטמן הפועלת על פי משנתו של הרב ברוך אשלג. הארגון עוסק בלימוד והפצה של תורת הקבלה וחברים בו רבבות מאמינים בארץ ומאות רבות של אלפים ברחבי העולם.

קישור זה ישפוך מעט אור על אופיו של הארגון:http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1807417

ומאי נפקא מינה?

אני סבורה כי מאוד ייתכן והתנועה עושה עבודה חברתית נהדרת ושמחה שמציפים את הצורך בערבות הדדית אך הדרך קצת שנויה במחלוקת מאחר וחייבים, לאמונתי, לצאת ב"גילוי נאות" ולהציג את הכוונות האמיתיות מאחורי פועלם של אנשי תנועה כזו או אחרת. ערבות חברתית היא גם נכונות להציג את הדברים באופן מהימן על מנת לאפשר בחירה אמיתית ונקייה של הצופה/הקורא. אחרת, זוהי בבחינת תחבולה.

Visit Us On TwitterVisit Us On FacebookVisit Us On PinterestVisit Us On Linkedin

השם שלך (חובה)

האימייל שלך: (חובה)

נושא

ההודעה שלך