כלכלה התנהגותית

התחלה חדשה- אחרת ושונה

ביום ההולדת הקרוב אתחיל חיים חדשים. בראש השנה אמצא עבודה חדשה. בפסח נעבור דירה. ביום ראשון נתחיל דיאטה. מי מאיתנו לא הצהיר את משפטי המחץ האלה לפחות כל חג וכל יום הולדת?
לקראת ראש השנה כולנו להוטים להבטיח לעצמנו הבטחות מבלי לשים לב שהן נועלות את התפיסה שלנו למספר מועדים משמעותיים במהלך השנה בהם נכון יהיה לערוך שינוי כלשהו בחיינו. באמצעות תפיסה זו אימצנו לעצמנו נקודות ציון הפזורות לאורך ציר הזמן של כל שנה והפנמנו שבאותן נקודות זמן ורק בהן יהיה הכי טוב, הכי מוצלח והכי נכון להחיל את השינוי אותו אנו מבקשים לעצמנו. אל לנו להאשים את עצמנו מאחר ותפיסות אלה רווחות בקרבנו משחר האנושות, עוד בתקופות שנערכו טקסים לציון אירועים שונים וגם משונים לפי זמן הירח והכוכבים. מדור לדור השתכללו האמונות והנה היום אתם עצמכם עדים ונוכחים בפיסת היסטוריה שתיכתב בספרי הדורות הבאים בעוד עשרות ומאות שנים.

עצרו רגע לחשוב עם עצמכם: אם אני רוצה כל כך דבר מה וכולי תקווה שיצליח והשתוקקות לחוות אותו בהקדם, מדוע עלי לחכות עד החג הבא, יום ההולדת הבא או כל יום מפורסם הבא? אם אני רוצה להרגיש את ההנאה מהדבר, האין זה הגיוני להחיל אותו- ממש היום או לכל המאוחר- מחר?!

האם ידעתם שבכל יום חדש אנו מתעוררים כאשר המוח המודע "מאופס" ומתחיל את כל "סט המחשבות" מחדש? בכל בוקר עם היקיצה אנו יכולים לבחור את "סט המחשבות" שילווה אותנו במהלך היום. אם סט המחשבות כולל בתוכו אתגרים ובעיות אנו יכולים לבחור גישה שונה להתבונן עליו, לראות את הצדדים החיוביים של האירועים ולחשוב כיצד אנו מתמודדים איתם בצורה הטובה ביותר שנוכל. "מאופס את אומרת??"

בעבר האמינו שבמהלך זמן השינה המוח אינו פעיל ומצוי בתרדמת.  ככל שהשתכללה טכנולוגית בדיקות ההדמיה ובדיקת פעילות גלי המוח גילו מחקרים כי בזמן  שינה מתקיימת פעילות רבה באזורים רבים במוח, כאלה שלא פעילים בזמן ערות וגם כאלה שכן. בין האזורים הפעילים במוח בזמן השינה נמצאים החלקים האחראים על עיבוד זיכרונות והתמצאות במרחב, אזורים שאחראים על ניתוח והבנה של מידע ויזואלי שהתקבל באמצעות חוש הראייה, והאמיגדלה שאחראית על וויסות רגשות. אם פעם חשבו שבזמן השינה המוח רדום לחלוטין, הרי שהיום יודעים שבזמן השינה מתקיימות במוח "פעולות תחזוקה" , הפרשות של הורמונים חיוניים, תיקון נזקים פיזיים ורגשיים, בנית וחידוש רקמות ושימור האנרגיה בגוף.

בזמן השינה המוח המודע נכנס למצב רדום, כל הפעולות הרצוניות שבמהלך היום יש לנו שליטה עליהן שוקעות למצב הדממה והחלק הלא רצוני של המוח, הוא התת מודע, מתעורר לעשות את העבודה האמיתית והמשמעותית בה הוא מנתח את כל אירועי היום, מכניס כל חוויה שעברנו למגירה הנכונה, לקטגוריה המתאימה, מחליט איזה מידע רלוונטי ונשאר בזיכרון ואיזה מידע מיותר ועדיף למחוק אותו לטובת זיכרונות משמעותיים, מנתח ומעכל את כל מהלך היום, מסנן ומנפה, מסדר ומארגן. חשוב שנדע כי המידע שהתקבל אצלנו בהכרה באמצעות החושים מתורגם בתודעה שלנו בסיוען של תפיסות ואמונות שהושרשו בנו מהורינו, מהורי הורינו ומדורי דורות אחורנית. במקרים רבים האמונות הללו מתנגשות עם ההיגיון ועם האני הפנימי שבנו ויוצרות דיסוננס, חוסר התאמה למי שאנחנו במקור, לישות בה הגחנו לעולם ברגע הלידה הניטראלי.

הבשורה המשמחת היא שכל לילה מתקיים במוחנו תהליך Reset. אם ניכנס למצב של מודעות גבוהה ברגע הראשון של היקיצה נבחין שהמוח שלנו ריק ממחשבות, נקי מכל מה שהעולם הפיזי הסובב אותנו עומד לגלות לנו ביום החדש הזה, זה הוא הרגע המשמעותי ביותר ביום בו יש לנו שליטה על אילו מחשבות חדשות נכניס לפעילות המחשבתית שלנו. זהו הרגע הטוב ביותר ליצור לעצמנו מומנטום של מחשבה טובה וממוקדת מטרה ולאחוז בה מספר דקות ברצף עד להטמעתה, עד שנרגיש שהתחושה הטובה שהיא מקנה לנו מלווה אותנו לאורך היום.

בברכת התחלה חדשה וטובה בכל בוקר במהלך השנה.

עוד לבנה בחומה

 

מכירים את הערבים השקטים האלה שבא לכם ליהנות פשוט מלהיות נוכחים ברגע? מוסיקת בלוז שקטה ויין אדום, אורות מעומעמים וחיוך מרוח על כל הפנים!

לפני כשבועיים במסגרת הקניה האינטרנטית החודשית בסופר הזמנתי שני בקבוקי יין, לבן ואדום, של אחד מיקבי הבוטיק הנחשב ליקב מצוין. אני נוהגת לנסות כל הזמן יינות שונים, דברים חדשים, טעמים, ריחות, תחושות. באחד הערבים שהזכרתי בפתיח פתחתי את היין האדום, והתחושה הזאת של לקרב את הכוס לשפתיים ולחוות טעם חדש על כל מאפייניו, השניות הללו שחולפות בין הפתיחה, המתנה קלה, מזיגה ולגימה הן אולי השניות המרגשות באותה סיטואציה, כי כשהחמימות של היין מתפשטת בגוף הערב מתחיל.

הפעם – אכזבה גדולה. היין היה לא פחות ולא יותר- מקולקל! ניסיתי עוד לגימה קטנה ועוד אחת, אולי אצלי הבעיה, אך לא נותר אלא להודות שזו הייתה 'נפילה'. אז הכנתי קפה:)

יכולה לספור על יד אחד את הפעמים בחיי שפניתי לחברה בשל מוצר מקולקל. פשוט זורקת. הפעם שלחתי מייל למשרדי החברה וכבר באותו יום צלצלה אלי חזרה מנהלת בכירה של היקב. והרי ידוע ששום דבר לא קורה סתם, הייתה לנו שיחה נהדרת. לפני שהיא צלצלה היא נכנסה לגלוש באתר שלי לבדוק מול מי היא עומדת, קראה את המאמרים בבלוג שלי ואפילו נהנתה! פצחנו בשיחה על נושאי עניין משותפים, על הרצאות מעניינות של חוקרים מפורסמים ועל המיזם שלי. ואז היא אמרה לי כך: "רוב העובדים שלנו נמצאים איתנו מהפתיחה, מעל עשרים שנה, טוב להם מאוד בחברה". אמרתי לה שאני מאוד שמחה אבל משהו במשפט הזה ליווה אותי גם לאחר ניתוק השיחה.

בשעות הערב שוב צף בי המשפט שהיא אמרה. חשבתי לעצמי מה גורם לעובד להישאר שנים כה רבות באותה עבודה והאם וותק של עובד הוא סימן לשביעות רצון שלו ממקום העבודה? מי שמכיר אותי יודע שבראש שלי רצות אסוציאציות בכל רגע לכל סיטואציה ובאותה שנייה הופיע הקליפ של הפינק פלויד בשיר "Another Brick In The Wall". זהו, ככה דמיינתי. אין לי ואין לאף אחד שליטה על תמונות שהמוח שלו 'מקפיץ' בדמיון.

אני זוכרת את שנות הקריירה שלי כשכירה. תמיד אהבתי את מה שאני עושה, לא תמיד אהבתי כל יום בעבודה אבל תמיד אהבתי לשוחח עם עובדי התפעול, הייתה לי אמפתיה עצומה אליהם. רוב הזמן הם היו פרועים מניגוב הזיעה בשער, תמיד מריחים לא נעים בתוך הבגדים הכחולים, תמיד סמוקי לחיים מהחום ברצפת הייצור, תמיד ממהרים, תמיד עסוקים ותמיד שמחו לעצור לכמה דקות לשוחח עם מי שנמצא שם בסביבה. איזושהי הפוגה אנושית קלה. רבים מהם היו וותיקים מאוד בעבודה, ואיכשהו תמיד שמעתי מהם כמה קשה וכמה חם וכמה אין ברירה וכמה היו חולמים על משהו אחר טוב יותר עבורם. חלק מהם היו כל כך מיואשים שהפסיקו לחלום. הם הרי יודעים שהסיכוי שלהם לצאת מרצפת הייצור הוא אפסי. אולי אפילו לא קיים. אם מבחינת השכלה, אם מבחינת סיכון כלכלי, אם מבחינת סיכוי למצוא עבודה חדשה, אם מבחינת "אשתי בחיים לא תיתן לי" (וזה ציטוט!) ואם מבחינת הערכה עצמית נמוכה. אם כי באחוז מזערי- אני בטוחה שיש כאלה, בעיקר צעירים רווקים, שאזרו אומץ ועשו שינוי בחיים אך אף פעם ואף אחד ממאות אנשי התפעול שהכרתי לא עשה צעד לשינוי בשל הפחד מהטלטלה שעלולה להיגרם למשפחה. ועדיין, הם "סוחבים" יום יום בעבודה, מעבירים את השעות בצחוקים עד כמה שניתן, אדפטיביים, לכאורה נהנים מחוסר ברירה.

היא ואני שוחחנו מעל חצי שעה, שיחה מעניינת ומצוינת. בסיום השיחה חייכתי לעצמי במידה של השתאות מהולה בהתנשאות ביקורתית קלה על הזמנה שקיבלתי לביקור ביקב ו…בקבוק יין מתנה.

ואגב- היין הלבן היה נפלא!

 

הכותבת:

שרית שגב

www.value-e.com

052-2304382

Visit Us On TwitterVisit Us On FacebookVisit Us On PinterestVisit Us On Linkedin

השם שלך (חובה)

האימייל שלך: (חובה)

נושא

ההודעה שלך