אימון מנהלים

לעבד שיקול דעת

 

הפיתוי… אוי הפיתוי!

הוא ידע שיחטוף על זה, הוא ידע שבזאת יסכן את מה שבנה במשך חיים שלמים, שהוא מסכן מוניטין של חברת ענק בינלאומית שהוא עצמו עומד בראשה וברגע של החלטה הנוגעת אליו בלבד, באופן אינדיבידואלי לחלוטין, בחשיבה אגואיסטית, צרה אסטרטגית, שברגע אחד מוחקת את כל האחריות המוטלת על כתפיו. כן כן, אותה אחריות שהעניקו לו מתוקף האמון שנתנו בו כאשר מינו אותו לתפקיד הגדול ועצום ורב הזה.

פרשת המעבדים של אינטל. פרשת הסיליקון של תנובה, הקורנפלקס של תלמה, תחליף החלב של רמדיה, רמי דותן בפרשת העסקאות הסיבוביות בחיל האוויר, חשבון הבנק של לאה רבין ואת אלה שלפתי מהראש תוך שניות, מבלי לחפש ברשת וללא מאמץ מחשבתי. כמה מהר ולמשך כל כך הרבה שנים נטמעות בתודעת הקהל פרשות היוצרות תחושת  אי אמון בחברה ובמותג אותו היא מייצגת. מדוע פרשות אלה אינן נשכחות אלא נצרבות לפרקי זמן ארוכים? מדוע פרשות אחרות בהן המנהיגות לקחה אחריות מלאה על האירועים, פנתה לקהל לקוחותיה באמצעות כלי התקשורת והצהירה "טעינו"- נסלחו ונשכחו במהירות? מכיוון שהציבור, שהוא לקוח קצה המשקיע את כספו במוצר ובחברה שלראות עיניו מייצגת בראש ובראשונה מקור אמין להשקיע בה את כספו ולקבל מוצר המניח את דעתו, רואה עצמו כלקוח פרטי של כל אחת מהחברות הללו ומרגיש כמו היה מעורב באופן אישי באירועים. כאשר חברה מודיעה על תקלה ומתייחסת לציבור כולו כמו היה לקוח יחיד גדול המקבל יחס אישי ויוצרת עבורו מערך הסברה המשתף את תהליך הטיפול בתקלה- תפיסת הלקוח היא שהחברה רואה בו שותף משמעותי שהשקיע כספו במוצרים ועליו לקבל תשובות כמו כל שותף ומשקיע בחברה. לקוח יודע, מבין ומרגיש מתי חברה מעריכה את רכישותיו ורואה בו ערך משמעותי לחברה ומתי היא רואה בו רק 'לקוח משלם' הנמדד בתזרים ההכנסות של החברה. המשמעות של הלקוח בעיני החברה משתקפת במעשיה ובהתייחסותה אליו בטיפול השוטף אך בעיקר במצבי קיצון. לקוח חש את עוצמת הפגיעה במערכת ומתנהלת חשיבה מודעת של מעורבות רגשית פעילה ביחס לאירוע המתרחש בחברה שהוא נמנה על לקוחותיה, באופן ישיר או עקיף. לתפיסת הלקוח, החברה היא ישות מואנשת המושלכות ונצמדות אליה תכונות אנושיות המשתקפות בשפה אותה הוא מתאר את החברה.

בפעולה לא אחראית המעידה על פאניקה חסרת בגרות ונטולת כל שיקול עסקי, מכר מנכ"ל אינטל את כל המניות שיכול היה למכור לאחר שנודע לו על התקלה, כל המניות כולן. למהלך זה משמעויות קריטיות מקיפות שכן בזאת הצהיר על הבעת חוסר אמון מוחלט במכלול מרכיבי המערכת המונהגת על ידו, מה שככל הנראה ייצור דיסוננס ובלבול במערכת כולה:  חוסר אמון ביכולת החברה, אותה הוא מוביל, להתמודד עם תקלות ולהתגבר על משברים, חוסר אמון מוחלט בעצמו וביכולת שלו לנהל את המשבר ולהחזיר את החברה לאותו מקום בו עמדה טרם הידיעה, זלזול בעובדי החברה על שלוחותיה הרבות בעולם מאחר וניצל את הידע שלו להצלת מניותיו בחברה בעוד שאר העובדים המחזיקים אף הם במניות הפסידו מירידת ערך המניה, משבר אמון בין הנהגת החברה לעובדיה מאחר ועובדי חברה רואים בהנהגה קבוצה נפרדת מגובשת ומאוחדת בתוך עצמה ומתנהלת כמחנה נפרד.

כל כך הרבה שנים לוקח לבנות אמון וברגע אחד הוא מתרסק ואין דרך חזרה. ככל שיידרש לבנות חזרה אמון תיזכר לנצח אותה תקלה שתטיל צל על היושרה של המערכת כולה ואז, הכל מעובד הרבה יותר לאט. לאחר כל אירוע כזה נדמה כי הקהילה העסקית הפיקה לקחים ותישמר ממשברי אמון, אך מאחורי כל מערכת, גדולה ככל שתהיה, נמצאים בני אדם עם רגשות, דפוסי חשיבה ואי יכולת לעמוד בפיתוי. אוי הפיתוי!

הכותבת- שרית שגב, מרצה, יועצת וחוקרת, מיסדת תחום "כלכלה התנהגותית תאגידית בזמן החדש".

איך הוא מצליח ואני לא!

האם מנהלים שמרגישים "לא מצליחים" מחזיקים בפרדיגמות שליליות  כלפי "מנהלים מצליחים"?

האם יש אדם אחד, רק אחד, שלא חשב לעצמו לפחות פעם אחת בליבו, בשלב כלשהו בחייו "למה הוא מצליח ואני לא?" הביאו לי אותו!

אקסיומה- כל אדם שהגיע לתפקיד ניהולי יכול בקלות להמשיך להתקדם והוא כבר סיפור הצלחה!

לכמה קורסים בניהול הלכת? כמה סדנאות להתפתחות אישית עברת? כמה כנסים, מדיטציות, ריטריטים, סמינרים והשתלמויות, אשרם, מידברן, ועוד חוויות שחלקנו אהבנו וחלקנו הגדול יותר חשב לעצמו "זה הכל שטויות!". כמה כסף השקעת בקידום מקצועי כששום דבר לא באמת קידם אותך לחלום הגדול שלך? כמה פעמים ישבת מול הים וחלמת על רגע הניצחון? ואז מגיע הרגע של התסכול והייאוש, הרגע שאנחנו פשוט לא מבינים איך מכאן מגשימים חלום, איפה הייתי ומה עשיתי לא נכון? הרי בכל המקומות שהיית בהם אמרו שעליך להתאמץ, לעבוד קשה כדי להצליח, לא לוותר, להילחם, להתאבד על החלום שלך, כמה סרטוני מוטיבציה ישבת לראות אל תוך הלילה…. והתעייפת. הרוב מרימים ידיים, אם מעייפות וייאוש, אם מחוסר תקציב להמשיך בתהליך, אם מחוסר תמיכה מהמשפחה ואם מאמונה שכבר שום דבר לא יביא אותך להצלחה.

האם חוסר הצלחה בהכרח קשור ב"היעדר כלים להצלחה" כמו אומץ, עבודה קשה, יחסי ציבור, התחנפות לבוס, מרפקים חזקים, הזנחת המשפחה (הבנת את הרעיון…) ועוד אמונות דומות לאלה? מה בעצם צריך כדי לצאת מ"אזור הנוחות", מושג בעייתי בפני עצמו, ואיך נדע מהי העבודה שמתאימה לנו?

הסיבה לחוסר ההצלחה בעקבותיה מגיעים גם תירוצים ואמונות שגויות אינה היעדר כלים להצלחה, אלא בראש ובראשונה היעדר חיבור למקור (Source), לאני הפנימי שלך, אותו שיח פנימי המסייע להבין מהם החסמים האישיים, מהן התפיסות שעוצרות את ההתפתחות האישית שלך. אותן תפיסות הוטמעו בתודעה שלך מהיום שנולדת עד גיל 6 לערך ויש מחקרים המעידים כי אף בהיותך עובר בבטן אמך. כדי להשתחרר מאותן תפיסות לא מספיק לשנן מנטרות 21/60/72 פעמים, יש צורך לעשות עבודה פנימית ולהבין אילו מחסומים צריך להרים כדי שסוף סוף ניתן יהיה לשחרר אותן וללמוד כי הן שייכות לעבר הרחוק ואינן משרתות עוד את הצרכים שלך בגיל הזה ובהווה, ולהטמיע במקומן תפיסות חדשות שרואות את המציאות הנוכחית כרלוונטית יותר, כזו שמעתה תוביל אותך להתפתחות ולהישגים שמאז ומתמיד שאפת להגיע אליהם.

אחד השלבים בניסיון לשינוי הוא קבלה וכניעה למצב שנוצר, "אני לא מצליח פשוט כי אני לא מצליח" ולהמשיך לחיות את החיים באותה שיגרה שניהלת על היום, מה שיוצר מן הרגשה של- רובוטים. תחושה מרוקנת של חוסר הצלחה כי "כנראה ככה זה נועד לקרות אצלי במסע, אולי בעתיד יום אחד אמשיך לנסות עד שאמצא". אז כדי שלא תהיה פה טעות- לא קיים מצב של "אני לא מצליח כי אני פשוט לא מצליח" משום קיום העיקרון של סיבה ותוצאה. אם כל החיים ננסה משהו אחר עד שנצליח- נמות לפני שניסינו 0.00000001% מהתחומים שקיימים בעולם, וודאי גם לך זה נשמע לא הגיוני לחלוטין. כשאני מלווה מנהלים, ההנחה הבסיס ויריית הפתיחה היא שכל אחד נולד עם ייעוד. המסלול אותו עברת כל חייך עד לאותה נקודה שבה מגיעה ההרגשה של הצורך הגדול בשינוי- זהו המסלול המדויק שהכשיר אותך לשינוי המיוחל ובאמצעותו רכשת את כל הכלים הנדרשים להצליח ב'תפקיד חייך' כי תמיד, אבל תמיד, החלום קשור למה שעשית במהלך החיים, אחרת לא הייתה חשיפה דווקא לדבר הזה. הגיוני, נכון?

ומה נכון עבורך? איך אפשר לדעת שבחרת בדרך הנכונה? התחושות שלך הן מדד למחשבות שלך, המקור (Source) שלך יודע מה הכי טוב עבורך. הכלים הטובים ביותר הם טכניקות הקשבה למקור, למידה של חיבור וסנכרון למקור, הבנה שהוא "מנוע החיפוש" הטוב ביותר בעולם, המהיר והמהימן ביותר בזמן אמת. הכל צריך להיות פשוט! כי לוגית, זה באמת פשוט. וזו הבטחה!

Visit Us On TwitterVisit Us On FacebookVisit Us On PinterestVisit Us On Linkedin

השם שלך (חובה)

האימייל שלך: (חובה)

נושא

ההודעה שלך